מה זה אומר- להרגיש את הגוף?

אוריינטאציה גופנית - מושג מתוך "תנועה אוניברסלית"

בתחום התנועה ובהרבה מאוד גישות טיפוליות גוףרגש, מסתמכים על הנחת היסוד שטוענת ש"להרגיש את הגוף זה אומר להרגיש רגשות".

המשפט הזה הוא הבסיס ל

גישה שלי ב"תנועה אוניברסלית", והוא קשור ישירות לשינוי של דפוסים עמוקים.

עכשיו נשאלת השאלה, מה זה אומר להרגיש את הגוף?

יש מנעד רחב של אפשרויות:

אפשר לשבת על כסא ורק לשים לב לתחושות גוף שעולות מעצמן. לדוגמה: כאן בכתף "דחוס" לי, כאן בירך יש לי תחושת "התרחבות", ויש לי אזור בצוואר שמרגיש כמו עיקצוץ מציק. זאת דרך נהדרת לתת מילים לתחושות אבל השימוש הוא בעיקר במוח , הגוף מצדו יכול לא לזוז בכלל ולכן נשאר נטוע בדפוסים המוכרים לו.

אפשר לצאת לרוץ בפארק ולהרגיש את הגוף , את הנשימה את מנגנוני הניקוי של הגוף. אחרי "אימוני ספורט" יש תחושה מאוד חזקה של כל הגוף, אבל היא מאוד כללית וחובקת המון איזורי תחושה. המוח מוצף בגירויי שרירים וזה נפלא אבל זה מאוד כללי ומשאיר אותנו באותם דפוסי פעולה שמפעילים אותנו בחיים. בתוך כל תזמורת התחושות הזאת , קשה מאוד לבודד תנועה ולהבין מה המרכיבים שלה.

.

אפשר גם לעשות אימון כוח (לדוגמה משקולות) ולהרגיש שרירים ספציפיים שעבדו. אבל בדרך כלל נרגיש שרירים שטחיים שכבר "מוכרים" למוח שלנו ולמנעד התחושות שלנו ושוב נשארנו באותם דפוסים שאנחנו מורגלים אליהם כבר שנים.

ואפשר לשכב על המזרן ולהתחיל לברר איך בעצם כל המבנה הזה שנקרא "גוף"- עובד ועל מה הוא נשען.

וזה מושג שאני קוראת לו : "אוריינטאציה גופנית", להתחיל לקרוא את המפה שהיא - אני.

אי אפשר לעשות את זה לבד.

אדם לא יכול לזהות על עצמו "באגים" וחסימות, צריך אדם נוסף שישקף לנו את מה שקורה לנו בגוף, וביחד להתחיל לפרום את הפלונטר הזה שנקרא "גוף וחיים".

גם אם אתה מתרגל מיומן , מכיר את הגוף של עצמך, אקרובט, או רקדן - הדפוסים עדיין מתחבאים בין שכבות השריר.

כששוכבים רגע על המזרן ועובדים קטן ובשקט, המון דפוסי התנהגות מתחילים לצוף על פני השטח. והם צפים דרך למידה של תנועות כמו: איך מזיזים אזור אחד בגוף ולא את השני, איך מייצרים הרמוניה בין 2 אזורים ומנטרלים את השלישי, איך מפעילים שכבות שריר עמוקות ומשם נעים אל השטחיות. והכי חשוב, איך מקשרים את התנועה השרירית לפעולות והתנהגויות שאנחנו עושים בעולם היחסים הבינאישיים.

הנה כמה דוגמאות: פתאום נראה איך הגוף שלנו מציג את האופן שבו אנחנו נמנעים מעימותים. או , נוכל לראות איך הדברים שמהם אנחנו "ממש ממש מתלהבים" הם בעצם מנגנון תיסכול שפועל עלינו כל פעם מחדש. או איך האופן שבו אנחנו לומדים תנועה קשור לגבולות הלא מודעים שלנו .

וכל זה כי לרגע נשכבנו על מזרן והתחלנו לנסות לשנות דברים בגוף בעזרת ביצוע תרגילים.

הגוף יודע יפה מאוד לשקף לנו את החסימות שלנו ואת הקשיים שלנו התת קרקעיים. הוא אלוף בזה, צריך רק להיות לרגע בשקט ולתת לו ללמד אותנו מה קורה לנו ביחסים - ואז לשנות את זה.

כי בגוף אפשר לשנות טווחים ולשפר מצבים ולהגביר כוח או להפחית אותו כשצריך.

וככל שנדע לפרוט את התחושות התנועתיות האלה שלנו לפרטים ומילים כך עולם החוויה שלנו ישתדרג ויהיה מלא צבעים וגוונים של רגש.

כמה אנשים ונשים אתןם מכירות שמבטאים קשת מצומצמת של רגשות?

כמה אנשים עושים כל כך הרבה ספורט ושום דבר אצלם לא משתנה?

כמה אנשים אתןם מכירים שלא מרשים לעצמןם להביע רגש או לשחק עם אסוציאציות ודימיון?

ואיך נראות מערכות היחסים שלהםן עם הסובבים אותם, כשמנעד הרגש כל כך מצומצם?

הנחת היסוד היא כל כך נכונה , האופן שבו אנחנו נכיר את הגוף שלנו הוא האופן שבו נכיר את עצמנו.

יש לנו עולם שלם לגלות, והוא נמצא בתוכנו !