מה אנחנו יותר, דומים או שונים ?
אמיתות אוניברסליות הן דבר שמרתק אותי כבר שנים רבות. הייתי צריכה להגיע לגיל 40+ כדי להצליח להודות בפני עצמי , שמה שהרגשתי כל חיי הוא כנראה נכון. התחושה שהייתה לי, שהגוף שלי מחזיק באיזושהי אמת אוניברסלית – היא לא סתם תחושה. עם השנים בעבודה עם מאות א-נשים, קיבלתי אישור לכך, שהגוף מחזיק ב'אמת' שהיא תמצית של תנועת החיים עצמם והיא נכונה לכל בני האדם הנמצאים על פני האדמה, אמת שאפשר להבין אותה אפילו יותר כשמסתכלים לאחור ורואים את רגעי ההתחלה – את רגעי בראשית, ראשית התנועה האנושית, התנועה הרחמית.
כדי לקרוא את הטקסט הזה אני מבקשת ממכם "להוריד ווליום" לרגע מתחושת העצמי, להשקיט מעט מתחושת האינדיווידואליות שאת.ה מסתובב איתה בעולם.
אותה תחושה שמאפשרת לך לחשוב שאת שונה, מיוחדת ויחידה. זה לא שאת לא, את כן. אבל לפני שאת מופרדת מהכלל - את קודם כל חלק ממנו, ואת זה אני מבקשת להדגיש.
אנחנו כל כך רגילים ורגילות לבסס את המחשבות שלנו על 'נפרדות' ועל 'אינדיווידואליות', שזה כמעט בלתי נתפס לשנות את כיוון המחשבה לצד השני. למקום שרואה את המשותף והדומה ביננו לבין אחרים.
הכרה באוניברסאלי ובמאחד - הוא אמצעי לשינוי גדול. אבל יש בו קושי גדול והוא קשור לאופן שבו ראינו את עצמנו בתקופת הילדות.
חלקנו גדלנו על תפיסה חברתית שמדגישה את ה'שונות', וחיפשנו את הדרך להיות דמות ספציפית וייחודית בתוך הקבוצה. וחלקנו ניסינו להיות "נורמליים ממש כמו כולןם" , להיות פרט שווה בין שווים , זהה לשאר חברי הקבוצה. אם זה בביהס בתוך כיתה או בתוך המשפחה הפרטית שלנו, האחים והאחיות שלנו שגדלנו להיות שונים ואחרים אחד מהשני - ועדיין דומות ודומים.
חשוב לזכור , שהשונות והאינדיווידואליות היא הכרחית והיא חלק בלתי נפרד מ"אחדותיות" ו"אוניברסאליות". והאמת שאי אפשר למחוק אותה גם אם ננסה.
כחלק מתהליך זיהוי ושינוי אישיים , תקחו דקה לעצמכןם ותנסו לראות מה משותף לכל בני האדם: לכולנו יש את אותו 'מפרט גוף' (2 ידיים, כליות,ריאות, 2 עיניים וכו') , ואת אותה תוכנית הפעלה מוחית מערכת הורמונלית, מערכת עצבים, מערכת עיכול וכו' כולן בנויות ופועלות באותו אופן. תשימו לב שגם אם נולדנו עם נכות כלשהי, היא עדיין מוגדרת על פי הפוטנציאל האוניברסלי של "גוף בריא" (כלומר, עד כמה הקושי הקיים רחוק או קרוב לפוטנציאל התנועתי האופטימלי של הגוף).
אז כדי לקרוא את הטקסט הזה – אני לא מבקשת ממך למחוק את העצמי שלך , אלא רק להזיז ממנו מעט את ה"זרקור התודעתי". לתת יותר פוקוס לרעיון האוניברסאליות, לכיוון מחשבה שמחפש את המכנה המשותף האנושי הרחב ביותר.
כולנו נולדנו עם אותה תוכנית הפעלה שעברה שינויים בהתאם לגורל חיינו, לצבע העור, לאיזור הגיאוגרפי שאליו נולדנו ועוד. שינויים שנקבעו לפי מה שנהוג לקרוא – סביבה. אולי הטעם המתוק שאני מרגישה שונה מהמתוק שאתה מרגיש, אבל לשנינו יש תחושת מתיקות. אולי הכחול שאני רואה שונה מהכחול שאת רואה – אבל שתינו רואות כחול.
האוניברסליות היא סוג של אמת קיומית שמחכה לנו שנחוש אותה. כדי להגיע אליה צריך לעבור סוג של תנועה סיפראלית תודעתית : אנחנו מתחילים את חיינו הילודיים באוניברסליות תחושתית, אין בנו מודעות ואנחנו חווים את העולם כחלק בלתי ניפרד מאיתנו - תוך כדי הילדות/נערות מתחיל תהליך הפרדה ופיצול והמודעות מתחילה להיווצר לגבי השוני שלנו מהסביבה וההורים. ואז , מאוחר יותר בשלב הבגרות (מבחינתי זה אחרי גיל 25 והלאה), כאן מגיע הסיבוב האוניברסלי השני, שעושה אינטגרציה בין פיצול ואחדות ההבנה שאנחנו גם וגם.
נפתחת לנו אפשרות תודעתית לאינטגרציות וחיבורים שיש בהם משמעויות מרובדות של עצמי +סביבה . וכאן הגוף נכנס לתמונה.
בגוף זה יקרה כשנלמד להפריד בין איבר לאיבר ונראה מה עולה בנו ברמה הרגשית, ואז נחבר בין האיברים המופרדים וניצור הרמוניה תנועתית. תהליך למידה של תנועה הוא הזדמנות למפגש עם מה שטמון בנו.
במהלך עבודתי עם תנועת הגוף של אנשים רבים , הבנתי שכנראה רוב בני האדם עלי–אדמות יכולים לחוות את האמת הקיומית הזו, כי זו תחושה שאפשר להרגיש - ורגש, מרגישים בגוף.