כדי להבין תהליכי עבודה מול גברים, רצוי לנסות להבין את המקום אותו תופס הגבר הישראלי.
מה המאפיינים שלו , מה הרצונות שלו ומה סוג התקשורת אותה הוא מעדיף .
אני מסייגת את דבריי ואומרת שהגברים הם עם גדול ומגוון ובמאמר הנוכחי אני מכלילה בצורה בוטה .
נתחיל בעובדה, שכל אדם באשר הוא , גבר או אישה, מתאפיין ביכולות מוגבלות של הבנת גופו ויותר מזה - הבנת התנועה של הגוף שלו בחלל.
דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון , כל אדם הוא סך מחשבותיו, דעותיו והרקע ממנו הגיע .
כל אלו – משפיעים ישירות על הגוף ,על הדרך בה הוא זז ועל הדרך בה הוא מאפשר לעצמו להבין תנועה.ומכאן נוכל לומר שהמהלך ההפוך גם הוא אפשרי וקיים – תנועת הגוף משקפת את הלך הרוח של כל אדם.
לדוגמה : אדם שמראים לו תרגיל חדש והוא כולו חדור מטרה לבצע אותו מיידית – נוכל לומר עליו שהוא אדם המקבל מטרה וחש שהוא חייב לספק "תשובות מדוייקות מייד" , זהו אדם שאינו מטיל ספק בתגובותיו, אין לו שאלות או תהיות על דרכי הביצוע של המשימה ואינו לוקח בחשבון שהוא בעצם טועה...
דוגמה נוספת: אדם שמחפש תנועה "גדולה" , תנועה שמורגש בה "הרבה כוח". אדם שלא מחשיב תדרים עמוקים של כוח כעוצמה – אלא רק תדרים "צועקים" ייחשבו כעבודה.– נוכל לומר עליו שזהו אדם שמתקשה לחוש רגשות מעודנים יותר, עמוקים יותר. נוכל גם לומר שזהו אדם שצריך סיפוקים מיידיים ואין אצלו מקום לתהליכים מאופקים יותר.
שתי הדוגמאות שהבאתי מאפיינות חלק גדול מהגברים שעשויים להגיע לסטודיו (וגם חלק לא קטן של נשים המחזיקות באיכות גברית). גברים אלו יתקשו להיכנס לתהליך מובנה של עבודה אותה נתחיל תמיד בהתעוררות של הרבדים העמוקים של הגוף ובחיבור לתחושות חדשות ומעודנות של כוח הנובע ממרכז הגוף – מהשרירים "הקטנים" (השרירים "העמוקים".) ויחפשו "סיפוקים מיידיים " בצורת כאב שרירי או עומס כזה או אחר הנובע מקבוצות השרירים השטחיות שבגוף.
חלק מהחיפוש שלנו אחר "איזון" בדרך הפילאטיס שאני מאמינה בה ,הוא שילוב בין האיכות הגברית לאיכות הנשית . מה שאומר , שרוב הגברים שמגיעים לסטודיו ושאינם קשובים לאיכויות הנשיות שלהם, ידרשו להתחיל להשתמש בהן.
והכוונה היא לקצב איטי יותר שמאפשר למידה, לרפרטואר בעל טווחים קטנים יותר שמאפשרים כוח ממוקד, התפתחות וגדילה . להרפיה שזה אומר – שחרור שליטה, או ליכולות הכלה של מצבים מתסכלים כמו למשל: לא להצליח תרגיל שנחשב "קל".
אין אתגר בלגרום לאדם להזיע בשיעור פילאטיס כשמדברים את השפה "הזכרית". (כמה תרגילים מהרפרטואר המתקדם כבר יעשו את העבודה והאיש ירגיש "מלך").
השאלה היא מה הוא לומד מזה?
האם הוא משנה את התבניות התנועתיות שלו?
האם הוא מצליח להגביר מודעות באזור עמוקים וחבויים בגופו (וכמובן שגם בנפשו).
האם הוא באמת עושה עבודה שייחודית לו או שהמורה רק רוצה שהוא יתלהב מהוירטואוזיות שלה ומשיעור חדש ומאתגר שהיא תמציא לו כל פעם מחדש?
העבודה עם גברים חייבת להיות משולבת עם הסבר על איכות התנועה אותה אנו מחפשים בשיעורים. שהאלמנט המוביל שלה הוא שימוש בשריר ה"מודעות". והשאיפה היא ליצירת תהליך התקרבות ואינטימיות עם הגוף של עצמם. וזה אומר, חיפוש אחר תחושות גוף מעודנות ועמוקות.
מעבר לזה, המטרות הן אותן מטרות לכולם . מימוש 4 עקרונות אנטומיים ו10 עקרונות קונספטואלים. שבמקרים שלנו - הדרך להשגתן עוברת דרך התודעה הגברית.
אל לנו לשכוח שכל הרפרטואר כולו הוא "זכרי"– נבנה ע"י גבר שהתבסס על היכולות של עצמו . (אם נשים לב נגלה שחלק נכבד מהרפרטואר נשען על חגורת הכתפיים שהוא האזור הדומיננטי במבנה הגברי) ולכן דרך הלמידה של השיטה וההתייחסות אליה צריכה להיות "נקבית".
בשיטת הבלוק בה אני משתמשת – קיים שיעור מיוחד הנקרא שיעור "הערכת תנועה" ("שיעור אבחון"). שיעור זה ניתן בדכ באופן פרטי או חצי-פרטי כדי לאפשר מקסימום תשומת לב של המורה למתרגל.
בשיעור זה , המורה בודקת את טווחי התנועה , נקודות החוזק ונקודות החולשה ומתוכן בונה לאותו אדם את תוכנית העבודה בסטודיו . מאחר והוא בתחילת ההכרות עם השיטה, התוכנית תהיה תמיד בסיסית ומאתגרת כאחד- מתוך הקשבה וחיפוש ולא מתוך ביצוע והשגת מטרות.
