על ג'וזף פילאטיס

בשנים האחרונות, שיטת "פילאטיס" הפכה לאחת מענפי הפעילות הגופנית המובילים, המוערכים והאופנתיים. כיום, כל מכון כושר שמכבד את עצמו מציע גם חוג "פילאטיס" שבד"כ נערך על מזרן, וגם מספר המקומות שמציעים את התרגול על המכשירים הולך וגדל. המתרגלים מעידים על שיפור ניכר בבעיות שרירים ושלד, על שינוי ביציבה, על תחושת חיוניות שמלווה אותם שעות וימים לאחר התרגול, וכן גם על צמצום ניכר בהיקפים- עקב ההתלהבות ההולכת וגוברת עולה השאלה המתבקשת- איפה הייתה השיטה עד היום?

התשובה לשאלה הזו מובילה לסיפור חוצה יבשות, מלחמות, אהבות ואינטריגות, שבמרכזו עומד אדם נחוש, חסר פשרות- "יקה" אמיתי, אותו פילאטיס שהשיטה, נושאת את שמו. ג'וזף פילאטיס התנגד ליצירת ארגון פורמאלי של השיטה תחת שמו, ולכן לאחר מותו הפרקטיקה ועקרונותיה היו בסכנת העלמות אחד מהחששות שלו היו שהיסודות הפילוסופיים העמוקים של השיטה יתמוססו לשוליים והפילאטיס יחקק כסוג של התעמלות המתמקדת אך ורק בפיתוח הגוף ללא ההתבוננות המעמיקה בחיבורים העדינים של הגוף והנפש.

כדור רביעי לשיטתו של פילאטיס, המעט שאוכל לעשות הוא לספר לכם את השתשלות הדברים ולהכיר לכם את רוחו של פילאטיס.

ג'וזף פילאטיס נולד בשנת 1881 בדיסלדרוף גרמניה. הוא היה ילד חולני, סבל מאסטמה ומדלקות מפרקים. בגין מצבו ובזכות נחישותו ואופיו הוא החל לחקור ולפתח דרך שיטות תרגול לשיקום גופו. לשיטה זו הוא קרא "CONTROLOGY" . והיא תהווה בהמשך את ראשיתם של מה שקרוי היום "תרגילי המזרן".

בגיל 31 עבר ג'וזף לאנגליה, שם עבד כמדריך להגנה עצמית של הסקוטלנד יארד. כאשר פרצה מלחמת העולם ה-I, הוא הוסגר ונכלא בשל מוצאו, כמו רבים אחרים מחברי הקהילה הגרמנית באנגליה.

במחנה ג'וזף התחיל לאמן אחרים ולעבוד עם פצועים ביישום ופיתוח תרגילי השיטה. הוא חיבר קפיצים ומושכות למיטות הפצועים ובכך יצר את ראשיתם של מה שנקרא היום "מכשירים".

לאחר שחרורו, חזר ג'וזף לגרמניה, שם החל לעבוד עם דמויות מרכזיות מעולם המחול כמו RUDOLF VON LABAN ו- HANYA HOLM , שהייתה רקדנית וכוריאוגרפית מפורסמת אשר הייתה מראשוני המחול המודרני בעולם.

בשנת 1926 התבקש פילאטיס לאמן את הצבא הגרמני, הוא סרב ועקב כך החליט לעזוב סופית את גרמניה ולהגר לארה"ב. על האוניה הוא פגש את קלרה, מי שעתידה להיות אישתו, ויחד הם פתחו את הסטודיו הראשון ב- NY. הסטודיו היה צמוד ל- NY CITY BALLET וחלק גדול מחוג לקוחותיהם היו רקדנים מקצועיים.

"קבוצת החמש"

קבוצה קטנה של תלמידים ישירים של ג'וזף פילאטיס הקדישו את חייהם לשימור המורשת של ג'וזף וקלרה פילאטיס. קבוצה נודעה בשם כ- pilates elders-first generation"" . חמישה מהם חיים עובדים ויוצרים עד היום. שמותיהם: מארי בואן, רון פלטשר, קטי גרנט, רומונה קרייזנובסקה ולוליטה סן מיגל.

הם עבדו והוכשרו אצל בני הזוג פילאטיס בשנות ה- 40. כל החמישה עסקו באומנויות הבמה וכך הגיעו לסטודיו של ג'וזף פילאטיס. למרות פניות חברי הקבוצה למיסוד השיטה, ג'וזף פילאטיס התנגד ליצירת ארגון פורמאלי של השיטה תחת שמו, ולכן לאחר מותו הפרקטיקה ועקרונותיה היו בסכנת העלמות מעצם היותה פונה לחתך אוכלוסיה כה צר.

חמשת תלמידיו החלו ללמד את עקרונות השיטה בקבוצות קטנות וכך בהדרגה נהפכה השיטה לטכניקה מובילה בתהליך הכשרת הגוף אצל רקדנים מקצועיים ברחבי ארצות הברית.בין חברי "קבוצת החמש"- אשר רובם נמצאים היום בסביבות גיל ה-80- קיימים עדיין חילוקי דעות בנוגע לשיטה ולאופן העברתה.

חלק מהחיכוכים הובילו למשפט גדול שנערך בשנת 2000 בנוגע לזכויות על השם "פילאטיס", שהובילה רומונה כנגד האחרים. המשפט הותיר נזק אשר נראה עד היום והותיר כעסים רבים בקרב המורים. למרות זאת, עם צמיחתה של הגישה לתעשייה משגשגת (DVD, ספרים, כנסים ועוד) – נדמה כי ג'וזף היה מתהפך בקברו על עצם האפשרות ללמוד את פילוסופיית הגוף שלא דרך מגע ישיר מול המורה, ועל ההתייחסות לפילאטיס כאל סוג של פעילות גופנית מחטבת עם השלכות נפשיות בזמן שמבחינתו ההיפך הוא הנכון- כלומר החיטוב, הוא תופעת הלוואי.

הפרשנויות השונות

במאמץ לשמר את רעיונותיו המקוריים של ג'וזף, כל חמשת חברי "קבוצת החמש" המשיכו ללמד ולהפיץ את הפילוסופיה בתשוקה רבה. על אף גילם המתקדם, הם משמשים כהוכחה חיה על האופן שבו שיטת הפילאטיס הינה שיטה מחייה ויוצרת גוף בריא וחיוני ונפש בריאה, לאורך חיים ארוכים ופעילים. על אף שהם דגלו בשמירת הרעיונות והשיטה של ג'וזף, כל מורה יצר זרם ופרשנות ייחודית לשיטה.

*לוליטה סן מיגל- נולדה וגדלה בניו יורק והינה רקדנית ומורה למחול של המטרופוליטן אופרה בלט. הגיעה לפורטוריקו ב- 1977 בכוונה להישאר שם חצי שנה, אולם נשארה בפועל 27 שנים. עשתה שימוש נרחב בפילאטיס עם רקדנים (התעקשה לשלב את השיטה בכל שיעורי המחול שנתנה-לפני כל שיעור בלט, כל הרקדנים עשו שיעור מזרן). כמו רון פלטשר וקטי גראנט גם היא סבלה מבעיות ברכיים כתוצאה מקריירת הריקוד שלה והחלה ללמוד פילאטיס בשנת 1958 עם קרולה טראייר – שהייתה תלמידה של ג'וזף וקלרה וניהלה סטודיו עצמאי בניו יורק. ב- 1966 עברה לוליטה לסטודיו של ג'וזף. היא קיבלה את הסמכתה כמורה ישירות מג'וזף (היא וקטי גראנט היו היחידות).

ההתלהבות מלימוד הפילאטיס הובילה אותה לשילוב הגישה כחלק מחינוכם של צעירים היות והיא חשה שצריך ללמד את השיטה כחלק הכרחי לידע כללי. "מדהים אותי שאנשים יכולים לסיים תיכון מבלי לדעת שום דבר על הגוף שלהם" – ללמוד איך לעמוד נכון, alignment מנח הגוף, וללמוד להיות קשובים לגוף. רוב האנשים חסרים את המודעות הגופנית ומתוך כך חסרה להם היכולת להקשיב לאחר- מה שלטענתה של לוליטה חיונית לקיומנו.

*קתי גראנט- רקדנית לשעבר,כיום בת 84, ידועה כמורת פילאטיס מחמירה ותובענית. היא הגיעה לסטודיו של ג'וזף וקלרה בעקבות פציעת ברך ודרשה להתאמן כמו אתלט-דבר יוצא דופן בשנות ה-50 . בתקופה זו מעטות הן הנשים אשר פקדו את מכוני הכושר. גראנט גם היא, בדומה ללוליטה סן-מיגל, זכתה בתעודת הסמכה מטעם ג'וזף וקלרה פילאטיס. היא מספרת כיצד ג'וזף היה ממציא מתקנים מיוחדים שיעזרו לאנשים לעבוד יותר לעומק ויותר קשה, וכיצד אימן את הקהל שלו כדי שיהיה מוכן לכל דבר שיפקוד את חייו. גראנט- כעדות חיה למטרה זו – עדיין מבצעת בגיל 84 את תרגיל ה- "TEASER" . קתי הפכה את הסטודיו הנוכחי שלה למעיין מוזיאון והיא מציגה בו תמונות מקוריות של ג'וזף מבצע את הרפרטואר, מבצע תרגילי ריפורמר ועוד מכשירים שונים שנבנו ע"י ג'וזף בעצמו.

היה לי הכבוד להיות תלמידתו של ראול איצקוביץ, שהיה תלמידה של קתי ונחשב למאסטר בפילאטיס בעל מוניטין בכל העולם. ארבע שנים למדתי ממנו את רזי השיטה על בוריה בביה"ס: Body arts and science בארה"ב.

*רון פלטשר- הרקע המקצועי שלו במחול הוביל אותו לתרגם את הרפרטואר הקלאסי לוריאציות של מחול/ תנועה. רון רקד בלהקתה של מרתה גראהם, ופנה לג'וזף עקב בעיות ברכיים בשנות ה-40. עקב השפעתם של מרתה גראהם ומורה נוסף בשם "YEICHI IMUURE" , רון פיתח את התרגילים המקוריים של גו ונתן להם מימד כוריאוגרפי. הוא מספר שהקשר בין גראהם לפילאטיס היה גרוע... בדומה לתחרות קטנה – מי יהפוך את פלטשר לרקדן אמיתי.

רון פלטשר היה כוריאוגרף מבוקש שעבד בין היתר על הסט של סרטים רבים בהוליווד , ובשל כך יצר קשרים רבים עם קהיליית השחקנים. זו החלה לפקוד את הסטודיו שלו אשר נפתח ב- 1971, בעידודה הצמוד של קלרה. בגיל 84 רון עדיין טיפוס מאוד אקטיבי, צבעוני ומלא חיוניות. אופיו זה מתבטא גם בסגנון עבודתו.

*מארי בואן- פסיכולוגית אשר משלבת ידע זה עם עבודת הגוף, קומיקאית ושחקנית, בת 75. הגיעה לסטודיו של ג'וזף וקלרה בשל בעיות גב שנבעו מלוח עבודה צפוף ועמוס. היא נתקלה בידיעה בעיתון אשר סיפרה כיצד ביסס ולמד פילאטיס את תרגיליו מתצפיות בתנועתם הטבעית של תינוקות וחתולים, וזה גרם לה לנסוע פעמיים בשבוע מקונטיקט ל- NY לשם ביצוע שיעורים.

עם הזמן היא הרחיבה את לימודיה עם מורים נוספים מה-"דור הראשון" כמו גראנט ורומונה.בואן מספרת כיצד הופתעה לגלות שתוך שני שיעורים השתפר מצב גבה, מבלי שהייתה רקדנית או אתלטית. "השיטה חיברה אותי אל הגוף" , היא מספרת. אופי עבודתה מתמקד בחיבור בין הגוף לנפש והיא מקפידה להדגיש זאת ללקוחותיה. ב-1971 החליטה להעמיק את ידיעותיה בתחום הנפש, והחלה ללמוד פסיכולוגיה. כיום היא מלמדת מורים ותלמידים בשיטת פילאטיס כיצד לעשות את החיבור בין תנועה והלא-מודע. "פילאטיס זו פילוסופיה של הקיום" אומרת בואן.

בואן מרגישה שיש פספוס גדול בקרב המורים הצעירים של השיטה שלא ערים למסר העיקרי של ג'וזף פילאטיס שהוא:

"פילאטיס זה הרבה יותר מאוסף תרגילים חכמים . פילאטיס זו דרך חיים , זה מסע, וככל שאדם מתבגר זה נעשה יותר ויותר טוב. כשאנחנו צעירים אנחנו מנסים חזק מידי (הרבה מאמץ) , לאגו יש תפקיד מרכזי. עם הזמן אנחנו לומדים להקשיב לגוף ולהבין איך הוא מגיב".

בואן ממליצה למתאמנים חדשים לחפש מורים עם קצת יותר בגרות והרבה חמלה בלבם. לטענתה מעטים מהמורים מפתחים את הפן המנטאלי של הטכניקה מעבר לפיזיות.

*רומונה קרייזנובסקה- רקדנית בת 82. רומונה מתאפיינת בפרשנות קלאסית, קשוחה ולא מתפשרת לתרגיליו של ג'וזף, וידועה כטיפוס קפריזי וקשוח. עם זאת, לכל הדעות, בלעדיה השיטה לא הייתה מחזיקה מעמד בעולם. רומונה הגיעה לג'וזף וקלרה בעקבות פציעת קרסול והתאמנה בסטודיו של ג'וזף במשך שנים רבות . לאחר מותו של ג'וזף, קלרה העבירה לרומונה את ניהול הסטודיו, מתוך ידיעה שזו תשמר את סגנון העבודה שלה ושל בעלה. רומונה אכן עשתה זאת ביד רמה. היא חתמה הסכם עם חברת GRATZ לייצור העתקים מדויקים של המכשירים שבנה ג'וזף במו ידיו.

רומונה מצהירה על עצמה כ-"קפדנית!", ולטענתה ללא קפדנות זו השיטה הייתה מתמסמסת (היא מיוחסת לגישה הקלאסית) . "זאת הסיבה שאני עדיין עובדת. מתוך כוונה זו לשמר קו מסורתי ". היא התגלגלה לקרב משפטי מול כל עמיתיה למקצוע כאשר ניסתה לקנות את השם "פילאטיס", ובכך לאסור על גישות שונות להתפתח. בשנת 2000 הוכרע הדין והיא הפסידה במשפט, דבר שאפשר למקצוע לשגשג עסקית.

למרות שהשתדלה לשמור על גישתו של ג'וזף , קליינטים שעבדו עם שניהם מעידים על הבדלים. ג'וזף הגיע מרקע אתלטי- אגרוף, ואימן את האנשים במגמת כוח וחיזוק , יחד עם התייחסות תראפית, בעוד שרומונה טענה ש-"...היא לא מנהלת בית חולים.." למרות שמספרים שעבדה יפה גם עם אלו שנזקקו להתאמות ועזרים.כיום רומונה מסיירת בעולם ומרחיבה את תחום עבודתה. בתה ונכדתה מעבירות קורסים להכשרת מורים ממשנתה ברחבי העולם.

עד היום, למרות גודלו של בית הספר שלה, היא מתעקשת , יחד עם ביתה, להיות הבוחנת בכל מבחני הסיום בקורסים ולקבוע מי מתאים ומי אינו מתאים להיות מורה לפילאטיס.

ג'וזף פילאטיס נפטר ב- 1967 והותיר אחריוספר אחד בלבד. בזכות תלמידיו הראשונים השיטה המשיכה להתקיים. בסוף שנות השמונים חדרה השיטה לתקשורת בארה"ב. הפילאטיס החל לחדור לתודעתם של רבים, ותלמידים רבים החלו לבקש להתאמן בשיטה והדבר הצריך מורים המתמחים בהוראת השיטה. עקב כך הוקמו בתי ספר רבים ללימוד השיטה ומכונים רבים לאימון נפתחו ברחבי ארה"ב. מאז שיטת הפילאטיס המשיכה להתפשט במהירות גם לאירופה וישראל.

קורס מורים לפילאטיס  |  קורס מדריכים לפילאטיס |  פילאטיס  - גלריית תרגילים